הספק מודע היטב לכוחו. במקומות שבהם נבנים הפרויקטים שלו, נוכחותו אדירה. הבריות, לעומתו, לא תמיד מבחינות בקיומו, לא מבינות את השלכות מעשיו, בוודאי לא יודעות עד כמה הוא משרטט את מסלוליהן.

הספק אוהב מאוד את היצירה. ההשפעה חשובה לו והוא נהנה ממנה, מתפעם מיכולתו ומתבשם בהצלחתו. במבט מהצד, לו אפשר היה להביט בו, נראה כי הוא מלא בעצמו. בדיוניו הפנימיים, הספק מספר על התועלת שהוא מביא לבני האדם ולעולם: מצמצם שגיאות, מפחית כישלונות, בולם סכנות, נלחם ביהירות וברהב, מגביר את הזהירות ומעודד חתירה לשלמות. בינו לבינו, הוא ספק בריא, הממלא תפקיד חיוני כ-אבי היסודיות וההקפדה במציאות שרובה זחוחה, מרושלת ומועדת לפורענות.  

למען ההגינות, אף שאינה ממלאת תפקיד רשמי בסיפור, ייאמר כי הספק מתמוגג גם מהקשיים שהוא מערים ומהתקלות שהוא נוטע. אי אפשר, הרי, להתעלם מעשייה שנעצרת, מיוזמה שנמנעת, מתעוזה שמסורסת ומאנשים שמתאבנים בגלל ספק שתוקף אותם ואוחז בהגה התנהלותם. הספק לא היה סומך את ידיו המטפוריות על הקביעה הבאה, אבל יש בו כדי להכשיל ולתסכל, בדרך אכזרית לעיתים. בכך, ובגאווה הסמויה שהדבר מעורר בו, הוא נמנע מלעסוק בשיחותיו עם עצמו.

שני מגזרים הם מצעים נוחים במיוחד לפעילותו של הספק. אלה האנשים הנבונים, המתעמקים, שהוגים והופכים בכל, והאנשים החוששים, המהססים, שנחישותם פריכה וביטחונם דל. בקלות רבה טומן הספק את גרעיניו בשדות אלה, שם הם נקלטים מיד. המתעמקים מתלפפים סביב הספק, יונקים ממקורותיו השכלתניים, הסוקרטיים. הוא מזין לתיאבון את השיפוט המחמיר שהם מחילים בשטחיהם ועושה אותם מסויגים ונמנעים יותר משהיו. החוששים מוצאים בספק שותף טבעי, כזה שמאיר בגוונים אדומים וזועקים את שלטי האזהרה הניצבים תדיר מול פניהם. הודות לספק, הם מתבצרים במבצריהם, נעים לאחור, אל הכתלים, הרחק מהאימה המשחרת בחוץ.

באותם מחוזות, נרחבים בהרבה ממה שמקובל לחשוב ומאוכלסים בצפיפות, הספק חוגג בשיכרון כוח. הוא מתענג על הטיפול הקולח, היעיל ונטול המאמץ בלקוחות מתמסרים. הוא מנווט אותם בנקל בכיוונים הנכונים בעיניו ורואה ברכה רבה בעמלו. הוא חש בשיאו, מוצדק מאין כמוהו, והנרקיסיזם שלו מזדקר כמגדלור.    

אנשים מסוגו הנדיר של האדם החוצה כאן את העלילה משמשים מטרה מושלמת לספק. הוא היה מזה וגם מזה: חכם ומעמיק, מהסס וחסר ביטחון. אישיותו החקרנית, שלא קיבלה דבר כמובן מאליו, העבירה רעיון אחר רעיון במסננת בוחנת. בו זמנית, אישיותו החששנית נרתעה מאימוץ אפשרויות מגוונות שהתגלגלו לפתחה. היא לא הייתה פרנואידית, אלא קלה בזיהוי שיבושים, סיכונים ואיומים.  

תחת שמיו המעוננים של הספק, שזיהה בבהירות את החולשה ואת הצורך, חי האיש חיים מורכבים ורבי סמטאות. הוא מצא את דרכו אל אהבה ואל משפחה, אל הישגים אקדמיים ואל הצלחה מקצועית, אל רווחה כלכלית ואל פופולריות חברתית. וכל אותו הזמן, כל אותה הדרך, נע כאילו רתמה רחבה קשורה לחזהו ומגבילה את התקדמותו. בכל מקום שאליו הזדמנה הזדמנות, הזדקפו שליחיו הערניים של הספק והתייצבו מולה כחומת הגנה. נשים נפסלו כבנות זוג כי נראו שטחיות מדי, או תובעניות מדי. משרות והצעות עסקיות הושהו במקרה הקל, ונדחו במקרה הכבד, כי נחשדו כנטולות יוקרה, או כהרפתקניות. קיום מסעות בעולם, מעברי דירות, השתתפות בתחרויות וסתם ביצוע שינויים, גררו גרירת רגליים והתחבטויות, עד שבאו לעולם בתום הריונות מפרכים, ולפעמים נגנזו ונטמנו באדמה לאחר שלא עמדו במבחן הספק.

מצדדיו השונים, האיש פחד והאיש פקפק, התחמק וגם התלבט, וכך ויתר והחמיץ, נסוג ושמט. במודעותו הדקדקנית, אבחן את היתרונות ואת החסרונות שבמצבו. ידע כי לעיתים הוא מרוויח ולעיתים מפסיד, הבין היכן הספק תומך ושומר והיכן הוא מחליש ומקלקל. הספק, מצדו, הביט רק אל האור. מבחינתו, הוא בנה את האיש, יצר עבורו עולם משובח תוך שימוש מיטבי בחומריו האישיים. בקנאותו, הספק לא הכיר בסבל שנגרם לאובייקט המובל על ידו.

וסבל אכן היה שם. בכל מקרה שבו דחק אותו הספק אל החלטה מזיקה, מרעה, וגרוע מכך, אל אי-החלטה, ידע זאת האיש הנבון – אם לא בתוך מעשה, בדיעבד. הוא התייסר על אובדנם של דברים טובים, שיכולים היו להיות שלו, על הצלחות והנאות שהונחו על כף ידו והופרחו ממנה, והתייסר לא פחות על הסיבות לכישלונות. הסיבות, בגרסאות שונות, היו תמיד ספק. הספק שלו. הספק שנאחז בקרבו עד שהיה לחלק ממנו.  

מתוך הייסורים, כמו מתוך חיבוטי הנפש המתפתלים, פרץ ביום קודר מעשה – החלטי, חד משמעי, מידי. זה היה צעד כה זר לרוחו של האיש, להווייתו, עד שאפילו הוא עצמו התקשה לזהות את המעשה כשלו. מודעותו, החלק הבלתי מתפשר היחיד שבו, פשוט עלתה על גדותיה והובילה התקוממות ספונטנית. האיש יצא באחת למלחמה, שתכליתה מיגור הספק בחזיתות שבהן הוא זורע הרס. האסטרטגיה חייבה גמישות מופלאה, שכן המצביא פעל לפיצול כוחותיו של האוייב. את השפעתו החיובית, המועילה, של הספק, האיש ביקש לשמר, ואילו את העוקץ המר, הרעיל, הוא רצה לקטום. כדרכן של מלחמות הירואיות, המערכה הייתה קשה ומהירה. הלוחם היחיד חלב ביד ברזל מדרקון הספק את כל הטוב, ובידו האחרת גירש את כל הרע. כפי שתובעת אגדה, הוא לא חדל עד שהשלים את המשימה. עד שגירש מתוכו כל טיפה של ספק מחריב והבטיח כי לא תשוב לעולם. לו זו מלחמת דת, היינו אומרים שהספק של גיבורנו הוחזר בתשובה.

בחייו של האיש, היו עצם המעשה ובוודאי תוצאותיו שינוי דרמטי. השבילים שבהם פסע כאילו נוקו מאבני נגף, הרתמה המגבילה הוסרה מעל חזהו, והכרעות, בחירות, אפילו יוזמות, כמו פיצחו קליפה דקה ובקעו מתוכו, להפתעתו, מעת לעת.

אלא ששינויים מרהיבים אלה התגמדו מול התמורות שעבר הספק. בכל מובן, זה כבר לא היה אותו הספק. הוא סורס, הובס ונותר שרוע, מוטל בספק. לראשונה בתולדותיו העל-זמניים היה לספק ספק ביכולתו. באירוניה נוראה, הספק כרסם בו. ובאקט של קניבליזם, הספק נעשה אויב, טורף, של הספק בכבודו ובעצמו.

​