היו לה, אמנם, צדדים שונים, וגם יתרונות לא מעטים, אבל רק שאיפה גדולה אחת, כפייתית כמעט.

ברוב שבילי חייה התנהלה בשוויון נפש ולא הפגינה שמץ אישיות תחרותית. כשלמדה באוניברסיטה, כשעבדה במשרד הפרסום, כשעסקה בספורט, כשבילתה בחברה, מצאה עצמה תמיד מעל הממוצע, ומעולם לא ייחסה חשיבות לכך. בוודאי לא עלה בדעתה להיאבק בלהט על הבכורה מול אחרים ואחרות בסביבתה.

גם תאווה מינית יוצאת דופן לא הנחתה אותה אל מטרתה. כאישה בשנות העשרים המאוחרות בלבד, ניסיונה המיני היה בלתי מבוטל, אבל אין מדובר במי שנעה ממיטה למיטה, או מבר לבר. ליקוט זיונים לא היה בשום אופן הקטע שלה.

ובכל זאת, משאת נפשה הייתה להיחשב הסקס הכי טוב בחייו של כל מי שאיתו קיימה. להיות משוכנעת שהחוויה המינית בחברתה היא המשובחת, החזקה, המועדפת על הגבר שאיתה – בזמן שהיה איתה, כמובן, אבל גם ובעיקר מיד אחר כך. מערכות היחסים שלה – היו קצרות, היו ממושכות – הסתיימו דרך קבע במין ראיון סיכום, פוסט מורטם כזה, אותו יזמה. בכל המקרים, השיחה הייתה כנה, קשובה ורגישה, ונבנתה בהדרגה עד נקודת השיא, שבניסוח זה או אחר אמרה: "הייתה לך טובה ממני? הייתה לך טובה כמוני? זה כל שאני מבקשת לדעת ממך".

אפשר, ואף בלתי נמנע, למצוא הסברים בביוגרפיה שלה. זו שהיו בה ילדת סנדוויץ' לא בולטת במיוחד, עם אחות כוכבת שהאפילה על כולם, ובעיקר עליה, גירושי הורים בגיל מוקדם ואב מתרחק שבקושי נוכח. אבל מי באמת יכול להסביר, ומבחינתה, מי רצה בכלל. העיקר לקבל את התשובה הנכונה. להתעצם בידיעה שהיא האחת, הסקס של החיים, שלא היה כזה לפניו וכנראה לא יהיה אחריו.

לשמחתה, לסיפוקה, לשלמותה – זו אכן התשובה שהתקבלה. גם אם כעסו עליה, גם אם מאסו בה, גם אם היו אדישים לפרידה, בדבר אחד הם נאלצו להודות: אין סקס כמוה. אין מין ממינה. ואיך יכלו לחשוב אחרת. היא הייתה יפה, חושנית, חטובה וגמישה. היא הייתה נועזת, מרחיקת לכת, משקיעה ומתמסרת. היא העניקה ולקחה, הסעירה ועינגה, היא הייתה פתוחה ואמיתית, וגם מסתורית ומפתיעה. מדהימה, אם לדייק. שם, בשדה האירוטי, הכי רצתה, הרשתה לעצמה, הצליחה – לעוף מעלה מעלה, משוחררת ויצירתית, בוראת מציאות וזורמת בתוכה. זורמת באמת, לא במינוח העכשווי, הנחות, שבטעות אפשר היה להדביק לה.

החברות שלה – שהקשר איתן אף פעם לא היה קרוב מדי, לא כזה שנהוג לייחס לחברויות נשיות אמיצות – אהבו לעקוץ אותה. החשיבות העליונה שהעניקה לעליונותה המינית הייתה בלתי נתפסת בעיניהן, ובפיהן הפכה לבדיחת-בנות, עוגן מיתולוגי בפולקלור החבורה. היא עצמה, שלרגע לא נעלבה, גם לא קלטה מה מצחיק כאן. אם כבר לצחוק, אז ה"סינדרלות", כפי שכינתה אותן בחיבה, חיו לדעתה בעולם מגוחך של אגדה ואשליה. היא הייתה רחוקה מלהעריץ גברים, ובדרך כלל רחוקה אף מלהתפעל, אבל לא היה לה ספק שהם מציאותיים יותר מהסינדרלות, ובינה לבינה, הודתה, גם בעלי מבנה נפשי בריא יותר משלהן.

משונה ככל שהדבר יישמע, הסיפור שלה הוא סיפור הצלחה. אישה נחושה ששאפה – והגשימה. במסע המין העליון היה, בכל זאת, יוצא מן הכלל אחד. כשל בודד וגלמוד, שלא גרם לה לעצור, או לסטות ממסלולה, אף שגרר משבר, קצר אך בלתי נשכח. היו אלה עוד יחסים עם עוד גבר, אלא שעוד במהלכם היא ידעה שאיתו זה לא  זה. מי אם לא היא תחוש, תקלוט ותזהה. אף על פי כן, כשנפרדו מקץ חודשים מספר, הכריחה עצמה לבצע את ההליך הרגיל. לתחקר, לסכם. כי מוכרחים לדעת. אז היא שאלה, בחרדה, והוא ענה בעדינות שלא, לא נעים להודות, היא ממש לא הייתה הכי טובה. "אבל", הוסיף בשקט, "אהבתי אותך נורא. נורא".

דמעות אמת עלו בעיניה כשלקחה ללב את התבוסה המינית הראשונה והצורבת שלה. היא הלכה ממנו דוויה, מאוכזבת מעצמה עד עמקי נשמתה, ממוקדת בכך וזונחת את שולי דבריו, שנאמרו מבחינתה בשפה זרה.

איזו אירוניה, חשבה במרירות במהלך שבוע האבל שעבר עליה עד שחזרה לאיתנה. כל חיי חשבתי שגברים אני מבינה. אבל אולי זה לא מפתיע. מהרגע הראשון היה בבחור הזה משהו מוזר.